Souccah
Daf 11a
משנה: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוֹבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי וּמְצָאוּהוּ רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי מִשָּׁם רְאָייָה. אַף הֵן אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִיַימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ:
Traduction
Si la Suka est si petite que l’on y a seulement la tête et la majeure partie du corps, tandis que la table du repas se trouve située dans une pièce contiguë, elle sera impropre à l’office légal, selon Shammaï; mais Hillel la déclare valable. L’école de Hillel (à l’appui de son avis) raconta à celle de Shammaï le fait survenu à des vieillards des deux écoles qui, rendant visite à R. Yohanan de Horôn, le trouvèrent installé dans la Suka, où il n’avait que la majeure partie du corps, ayant la table dans une autre pièce. —Ceci ne prouve rien, répliqua l’école de Shammaï, puisque les visiteurs lui ont dit: si tu as l’habitude de t’installer à la Suka de cette façon, tu ne remplis pas suffisamment ce devoir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיה ראשו ורובו וכו'. בבבלי פ''ק מסיק דחסורי מחסרא וה''ק מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי אומרים לא יצא ובית הלל אומרים יצא ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ומסקינן דהלכה כב''ש בתרווייהו דבין בסוכה גדולה והוא יושב בסוכה ושלחנו בתוך הבית ובין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו הכל אסור גזירה שמא ימשך אחר שלחנו:
משם ראיה. בתמיה:
לא קיימת מצות סוכה מימיך. אע''ג דאינה אלא גזירה דרבנן בעלמא שמא ימשך אחר שלחנו מ''מ לא קיימת מצות סוכה כהוגן וכמצות חכמים:
הלכה: מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן תֵּֽשְׁב֖וּ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד יֵשְׁבוּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙. מַה יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלָּן עָשָׂה בָהּ אֶת הַלֵּילוֹת כַּיָּמִים אַף יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַלֵּילוֹת כַּיָּמִים. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחַג. מַה חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים רְשׁוּת אַף חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בְּחַג לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים רְשׁוּת. 11a חֲבֵרַייָא בָעֵיי. מַה לְהַלָּן עַד שֶׁיִּיכָּֽנְסוּ לַמַּצָּה בְתַאֲוָה וָכָא עַד שֶׁיִּיכָּֽנְסוּ לַסּוּכָּה בְתַאֲוָה. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. אִי מַה לְהַלָּן עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מַצָּה. וָכָא עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן [בַּסּוּכָּה]. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כָּל שִׁבְעָה חוֹבָה. רִבִּי בֶרֶכְיָה אָמַר. פְּלִיגִין. רִבִּי אָבוּנָא אָמַר. לֹא פְלִיגִין. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ. מַה דְאָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁלֹּא נָתַן דַּעְתּוֹ.
Traduction
L’opinion de R. Eliézer se fonde sur ce qu’il est dit (Lv 23, 42): vous habiterez, etc., d’une part; et il est dit d’autre part (ibid. 8, 35): vous habiterez à la porte de l’arche de l’alliance jour et nuit. On conclut de l’analogie des termes que, dans l’un et l’autre cas, les nuits seront considérées à l’égal des jours pour la diversité des devoirs à remplir. R. Yohanan au nom de R. Ismaël explique ainsi le motif de l’avis contraire des autres sages: il est dit (ibid. 27, 6 et 34) au 15e jour, tant pour la Pâque que pour la fête des Tentes; et comme à Pâques le devoir de manger de l’azyme est obligatoire seulement le 1er soir et loisible le reste du temps, de même pour la fête des tentes le repas du 1er soir est seul obligatoire dans la Suka, non les autres. Les compagnons d’étude demandèrent si, poussant l’analogie plus loin, on doit ne pas manger dans l’après-midi qui précède, afin de se mettre à table avec grand appétit, à l’instar de la privation que l’on impose avant la nuit de Pâques (49)J., (Pessahim 9, 1).? Et même, dit R. Zeira, comme il faut manger de l’azyme au moins l’équivalent d’une olive, il faudra manger une égale quantité dans la Suka (ou peut-être faut-il davantage), tandis que, selon R. Oshia, l’obligation de la fête subsiste tous les 8 jours. Ce dernier, dit R. Berakhia, conteste l’avis précité de R. Yohanan que l’obligation est applicable à la 1re nuit seule, non au reste du temps. R. Abouna dit qu’il n’y a pas de discussion entr’eux à ce sujet; seulement, l’avis de R. Yohanan se rapporte au cas où dès le 1er soir on a appliqué la pensée à remplir son devoir, tandis que R. Oshia parle du cas où l’on n’y a pas songé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ונאמר להלן. בשבעת ימי המלואים:
ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו'. טעמייהו דחכמים קאמר:
חברייא בעי. אם אומרים אלו דגם לדבר זה הוקשו מה להלן וכו' ואסור לאכול סמוך למנחה והכא נמי כן עד שיכנסו לסוכה לאכול בתאוה:
ר''ז בעי וכו'. והכא נמי עד שיאכל כזית דגן בסוכה:
ר' הושעיה אמר כל שבעה חובה. לאכול מצה:
ר' ברכיה אמר פליגין. ר' הושעיה ור' יוחנן למאי דקאמר בשם ר' ישמעאל דלילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות:
רב אבונה אמר לא פליגין. אלא מה דאמר ר' יוחנן דאין חובה אלא בלילי הראשון בשנתן דעתו וכוונתו בשעת אכילה בלילה הראשון לצאת י''ח באכילה זו ובכה''ג שאר כל הימים רשות ומה דאמר ר' הושעיה כל ז' חובה היינו בשלא נתן דעתו לצאת י''ח אכילת לילה הראשון והלכך חובה עליו בשאר כל הימים ליתן דעתו לצאת י''ח במצוה זו וכל ז' חובה דקאמר כלומר דלפעמים חובה עליו דאף ביום אחד מכל שבעה ולאו דוקא שחובה עליו כל שבעה רצופים אלא כדאמרן:
הלכה: לֹא סוֹף דָּבָר שׁוּלְחָנוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. כַּמָּה הוּא כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. טֶפַח.
Traduction
En réalité, ce n’est pas la table elle-même qui est prise comme mesure d’interdit; il en serait de même de l’espace équivalent, à savoir un palme – (50)Suit un passage traduit au traitŽ (Terumot 5, 4).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא סוף דבר וכו'. לאו דוקא שצריך להיות שלחנו שם לב''ש אלא שיעור כדי שלחנו בלא ראשו ורובו וכמה שיעורו טפח וגברא באמתא יתיב ועם כדי שלחנו שבעה טפחים בין באורך ובין ברוחב דלפעמים יושב כך ולפעמים כך הרי ז' על ז':
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה סוּכָּתוֹ בְעֶרֶב הָרֶגֶל אַל יַעֲשֶׂנָּה בָרֶגֶל. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. נָֽפְלָה סוּכָּתוֹ בָרֶגֶל יְקִימֶינָּה בָרֶגֶל. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. קְנַס קְנָסוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁלֹּא עָשָׂה סוּכָּתוֹ מֵעֶרֶב הָרֶגֶל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַייָב אָדָם לוֹכַל בַּסּוּכָּה. וָכָא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אָחָא. לְמִצְוָה הוּשְׁווּהָ.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Éliézer que si l’on n’a pas érigé la Suka à la veille de la fête, il n’est pas permis de l’ériger pendant ces jours de fête. Mais Bar-Kappara n’a-t-il pas enseigné que si pendant la fête la Suka s’est effondrée, il est permis de la reconstituer en ce jour? C’est que, répond R. Aha au nom de R. Hinena, R. Éliézer a voulu punir une telle personne de ne s’être pas occupée de cette construction dès la veille de la fête (ce qui n’a pas lieu pour la Suka effondrée). Est-ce que R. Éliézer ne se contredit pas lui-même? Au commencement de la Mishnâ il parle de l’obligation de prendre deux repas chaque jour dans la Suka, soit en total 14, tandis qu’à la fin il dit de compenser au besoin dans la dernière nuit l’omission du repas de la 1re nuit (sans qu’il y ait obligation pour le tout)? En effet, dit R. Aha, il est seulement recommandé d’y manger tous les jours (il n’y a d’obligation qu’au 1er soir).
Pnei Moshe non traduit
מחלפא שעתיה דר''א. דתמן ברישא אמר י''ד סעודות חייב לאכול בסוכה והכא בסיפא אמר הכין בתמיה דקאמר מי שלא אכל וכו' והרי בלילי י''ט האחרון ליכא סוכה:
למצוה הושווה. כלומר שאחר כך חזר בו ר' אליעזר לדברי חכמים וסבירא ליה כוותייהו דאין חובה אלא בלילי י''ט הראשון והושווה לדברי חכמים דמצוה בלבד הוא לאכול בסוכה בשאר כל הימים:
Souccah
Daf 11b
משנה: נָשִׁים עֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. כָּל קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָֽלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּי הַזָּקֵן וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּיטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן׃
Traduction
Les femmes, les esclaves et les enfants sont dispensés du devoir de la Suka. Tout enfant assez grand pour se passer de la mère est tenu de remplir ce devoir. Toutefois, il est arrivé (fait qui prouve un surcroît de sévérité) que lorsque la bru de Shammaï l’ancien mit un enfant au monde, ce docteur enleva une partie du plafond et la couvrit de branchage au-dessus du lit, pour cet enfant.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נשים ועבדים וכו'. דכתיב כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאי הוה כתב אזרח הוה משמע כל תולדות ישראל וכתיב האזרח המיומן שבאזרחים ולא הנשים ואע''ג דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ובלאו הכי פטורות סד''א נילף מג''ש ט''ו ט''ו ממצה מה להלן נשים חייבות אף כאן חייבות קמ''ל:
וקטנים. שלא הגיעו לחינוך ואם הגיעו לחינוך חייבין מדבריהם ואסמכוהו אקרא דכל האזרח לרבות את הקטנים:
קטן שאינו צריך לאמו. כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא עד שתבא אליו זה שאינו צריך לאמו:
מעשה וכו'. חסורי מחסרא וה''ק בית שמאי מחמיר ומעשה נמי וכו':
משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וְאֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְקוֹנוֹ וְשָׁפַךְ הַקִּיתוֹן עַל פָּנָיו:
Traduction
Pendant les 7 jours de fête, la Suka sera l’habitation essentielle, et la maison l’accessoire. S’il tombe de la pluie, on pourra quitter la Suka à partir de l’instant où l’eau, si elle tombait sur certains mets en bouillie, les gâterait. Le fait de l’arrivée de cette pluie ressemble au cas d’un serviteur qui voudrait servir son maître, et celui-ci lui jette une cruche cuqwn à la face (il le repousse).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע. אוכל ושותה ומטייל בסוכה ואם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:
משתסרח המקפ'. משתתקלקל המקפה כל שאינו לא רך ולא קשה קרוי מקפה ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל הוא לגמרי ובגמרא התם אמרו מקפה של גריסין והוא של פול וממהר להתקלקל משאר מקעות ואם ירדו גשמים עד כדי שאלו היה לפניו מקפה של גריסין היה מתקלקל מותר לפנות וכך אמרו הכא בגמרא לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח:
נכנס ויוצא כל הלילה. כשירדו הגשמים או מפני השרב היה יוצא וכשעברו היה חוזר ונכנס ואפי' כל הלילה היה נוהג כך:
ושפך לו. רבו:
קיתון על פניו. כלומר אי אפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:
הלכה: אֵי זֶהוּ קָטָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאִמּוֹ שֶׁתְּקַנְּחֶנּוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁהוּא נֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְקוֹרֵא. אִימָּא. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה וְיוֹצֵא בְעֵירוּבוֹ שֶׁלְאִמּוֹ.
Traduction
On appelle petit enfant, dit R. Yanaï, celui qui a encore besoin de sa mère pour s’essuyer (pour sa propreté). Selon R. Yohanan, c’est celui qui en s’éveillant ne cesse d’appeler sa mère jusqu’à ce qu’elle le prenne. R. Oshia enseigne: l’enfant qui n’a plus besoin de sa mère, quoiqu’astreint au devoir de la Suka, sera compris dans l’eruv de la mère (posé pour les transports shabatiques, et qui diffère parfois de celui du père).
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו קטן. שאינו חייב כלל:
ויוצא בעירוב' של אמו. אם אביו עירב עליו לכאן ואמו לכאן יוצא הוא בעירובו של אמו שאע''פ שאינו צריך לה מ''מ כרוך הוא אחריה יותר מאחרי אביו:
הלכה: כָּתוּב בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. וְאֵין תֵּשְׁבוּ אֶלָּא תָדוּרוּ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָהּ֭ וִֽישַׁבְתֶּם בָּֽהּ: שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל בַּסּוּכָּה וּמְטַייֵל בַּסּוּכָּה וּמַעֲלֶה כֵלָיו לַסּוּכָּה.
Traduction
Au sujet du séjour, il est écrit (Lv 23, 42): vous resterez sous des tentes, et l’on entend par cette expression d’y demeurer complètement, comme il est dit (Dt 17, 14): vous la posséderez et l’habiterez, c’est-à-dire on devra manger dans la Suka, s’y promener et y faire monter tous ses objets précieux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב וכו'. כדפרישית:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְרִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יִתִיבִין. אָֽמְרִין. תַּנִּינָן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. מִי הוֹדֶה לְמִי. בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל [אוֹ] בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אָֽמְרִין. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמוֹד. וְנָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן לֵוִי. לֹא מָצָאנוּ שֶׁהוֹדוּ בֵית (הִלֵּל) [שַׁמַּי] לְבֵית (שַׁמַּי) [הִלֵּל] אֶלָּא בְדָבָר זֶה בִלְבַד. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב אַבַּייָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ. אִם יֶשׁ בּוֹ יַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה: אִין תֵּימַר. בֵּית הִלֵּל הוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה. מָאן תַּנָּא הָכָא תַעֲלֶה. לֹא בֵית הִלֵּל [וַלֹא] (לְ)בֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי אִידִי. נֹאמַר. בֵּית הִלֵּל שָׁנוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא הוֹדוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. תֵּירוֹם וְתִישָּׂרֵף. 11b וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לָאו שַׁמּוּתִי הוּא. אָמַר רִבִּי חִינָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַרֵי שֶׁהוֹדוּ אֵילּוּ לָאֵילּוּ תַעֲלֶה. בֵּית שַׁמַּי מְסַלְּקִין לוֹן. וְאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תָּשׁוּבָה אֲחֶרֶת יֵשׁ כָּאן. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מָה אִם טְהוֹרָה שֶׁהִיא בְעָוֹן מִיתָה אֶצֶל זָרִים הֲרֵי הִיא עוֹלָה. טְמֵאָה שֶׁהִיא בַעֲשֵׂה אֶצֶל כֹהֲנִים לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
En quoi le mérite de l’école de Hillel prédominait-il, pour que le plus souvent son opinion soit admise comme règle? C’est que, répond R. Juda b. Pazi, les adhérents de cette école énonçaient modestement l’avis de leurs adversaires Shammaïtes avant le leur; en outre, ils examinaient l’opinion de ces derniers, et il leur arriva parfois de l’adopter (51)(Eduyot 1, 12).. Mais, objecta R. Simon b. Zabdi devant R. Ila, peut-être est-ce le tannaïte (52)Le redacteur de la Mishna., qui a supposé les disciples de Shammaï plus anciens et leur a donné le pas? En racontant le fait de la visite des anciens de l’école de Shammaï et de celle de Hillel auprès de R. Yohanan b. Horôni, on devait dire: ''nos anciens et les vôtres (53)C'est une question de rŽdaction, sans mŽrite pour l'Žcole de Hillel.''. R. Zeira ou R. Houna dit au nom de Rav: l’avis de Shammaï sert de règle. En effet, dit R. Jérémie ou R. Samuel b. R. Isaac au nom de Rav, de ce qu’aux arguments de Shammaï il n’a rien été opposé, il résulte que son avis prédomine.
Pnei Moshe non traduit
תנינן אחר שהודו וכו'. גרסינן להא לעיל במסכת תרומות פ''ה בהלכה ד' ושם הוא דשייכא ואיידי דקאמר לקמן שהיו רואין דברי בית שמאי וחזרו בהן מייתי לה הכא. ואמתני' דהתם קאי דתנינן שם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל והטהורה אסורה לזרים והטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה תעלה התרומה התמורה האסורה לזרים את הטמאה לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תרום ותשרוף וחכמים אומרים אבדה במיעוטה. וקאמר עלה ר' יהודה בר פזי וכו' תנינן במתני' אחר שהודו מי הודה למי בית שמאי לבית הלל או בית הלל לבית שמאי:
אמרי נצא לחוץ. מבית המדרש ונלמוד ממה דנשמע משאר בני חבורה:
ונפקון ושמעון וכו' לא מצאנו וכו' אלא בדבר זה בלבד. אלמא בית שמאי הן שהודו לבית הלל:
מתני' אמרה כן. ממתני' דטבול יום שמעינן כן דקתני שם בפ''ב המערה משקין של תרומה מכלי לכלי ונגע טבול יום וטבול יום פוסל את התרומה:
אם יש בו. בהמשקה שנפל בו הקילות לעשות כל כך בא' ומאה נגד הקילות יעלה משום דקי''ל הניצוק והקטפרוס אינן חיבור לא לטהרה ולטומאה כדתנן בסוף פ''ת דטהרות והלכך לא נפסל כאן אלא הקילות בלבד והוי כתרומה טמאה שנפלה לתרומה טהורה ועולה באחד ומאה והשתא אם תאמר דבמתני' דתרומות בית הלל הודו לבית שמאי שלא תעלה א''כ מאן תנא הכא במתני' דטבול יום דקתני תעלה לא בית הלל ולא בית שמאי:
אמר רבי אידי. דמההיא מתני' לא שמעינן מידי דנאמר ב''ה שנו אותה מקודם שהודו לבית שמאי ושוב חזרו בהן והודו כאן לב''ש:
אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן. ממתני' דתרומות גופה שמעינן דב''ש הן שהודו לב''ה דהא קתני אחר שהודו ר''א אומר תירום ותשרוף וכי רבי אליעזר לא שמותי הוא מתלמידי בית שמאי ואיהו קאמר תירום אלמא ב''ש נמי ס''ל דתעלה והן שהודו לבית הלל:
מתניתא. תוספתא דפ''ו דתרומות אמרה בהדיא כן אחר שהודו אלו לאלו תעלה אם כן ב''ש הן שהודו לבית הלל. ופריך הש''ס ב''ש מסלקין לון. בתשובת לב''ה כדתנינן שם אמרו להן ב''ש לא אם העלו החולין הקלים וכו' ואינון מודי לון לב''ה בתמיה:
אמר ר' אבון. תשובה אחרת יש כאן שהשיבו להן ב''ה לב''ש כהדא דתני ר' הושעיה ומייתי לה בתוספתא שם שחזרו ב''ה והשיבו להן על תשובתן ואמרו מה אם טהורה שהיא בעון מיתה אצל זרים ואפ''ה הרי היא עולה טמאה שאינה אלא בעשה אצל כהנים לכ''ש שעולה וכששמעו ב''ש לתשובה זו הודו להן לב''ה:
מַה זָכוּ בֵית הִלֵּל שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי לְדִבְרֵיהֶן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ רוֹאֵין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוֹזְרִין בָהֶן. הָתִיב רִבִּי סִימוֹן בַּר זֶבֶד קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. אוֹ נֹאמַר. תְּנָייָה חַמְתּוֹן סַבִּין מִינּוֹן וְאַקְדְּמוֹן. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי. נֹאמַר. זְקֵינֵינוּ וְזִקְנֵיכֶם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה רַב חוּנָה בְשֶׁם רַב. הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּי. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְשֶׁם רַב. מִמַּה שֶׁסִּילְּקוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. הָדָא אָֽמְרָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מה זכו ב''ה וכו' שהיו מקדימין בכל מקום לדברי ב''ש קודם לדבריהן:
וחוזרין בהן. כדקחשיב פ''ק דעדיות אלו דברים שחזרו ב''ה להורות כדברי ב''ש:
התיב ר' סימון וכו'. על הא דקאמר שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. או דילמא דנאמר תנייה חמתון סבין מינון ואקדמון. התנא הוא שקבע כך במתני' ובברייתא להקדים ב''ש לב''ה מפני שראה אותן שהן זקנים יותר מזקני ב''ה ומנא לך שב''ה בעצמן הן שהקדימו לדברי ב''ש לדבריהן:
והא תני וכו'. ופריך הש''ס על תשובת ר' סימון והיכי אמרת הכי והא תני. במתני' אמרו בית הלל לבית שמאי מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל א''כ הן בעצמן מקדימין לבית שמאי קודם להן:
נאמר זקנינו וזקניכם. כלומר מתני' נמי לאו ראיה היא דנאמר כשאמרו לבית שמאי כך אמרו שהלכו זקנינו וזקניכם לבקר וכו'. אלא שהתנא הוא שהיפך וקבע מקודם לב''ש ואכתי לא שמעינן שב''ה בעצמן עשו כבוד זה לב''ש:
ממה שסילקו ב''ש לב''ה. בתשובתן א''כ הדא אמרה הלכה כדבריהן שלא מצינו שהשיבו ב''ה להן כלום על שאמרו משם ראיה וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source